התכשיר הכימותרפי הראשון שנמצא יעיל נגד סרטן הוא חרדל חנקני (Nitrogen Mustard). יעילות החרדל החנקני כנגד סרטן התגלה לאחר שבמהלך מבצע שנערך במלחמת העולם השנייה, נחשפה קבוצת חיילים לגז חרדל ובבדיקות שנערכו להם לאחר מכן, נתגלה שיש להם ספירה נמוכה מאוד של תאי דם לבנים. ממצא זה העלה השערה שייתכן ולגז החרדל יהיה אותה השפעה על תאים סרטניים כמו שהייתה לו השפעה על תאי הדם הלבנים. בעקבות ממצא זה, בשנת 1940 נערך ניסוי על קבוצת מטופלים אשר סבלו מלימפומה מתקדמת. לקבוצת המטופלים הוזרק חרדל חנקני - נגזרת של גז החרדל, בעקבות ההזרקה פחת באופן דרמתי מספר התאים הסרטניים בדם החולים, אך הפחתה זאת הייתה זמנית, ולאחר זמן מה חזרה המחלה. תוצאות ניסוי זה הביאו חוקרים לנסות ולחפש אחר חומרים נוספים שיהיו להם השפעה דומה כנגד הסרטן.
ב-1947 החל סידני פארבר לטפל באופן ממוקד (כלומר מבלי לפגוע ברקמות בריאות) בגידול הפרוע של תאי דם לבנים ברקמות מח עצם המופיע בלוקמיה לימפוציטית חריפה בילדים. החומר הראשון שהצליח להשיג שליטה ממוקדת בגידול היה אמינופטרין (Aminopterin), מולקולה המונעת קליטת חומצה פולית ולפיכך מעכבת עת התפתחות תאי הדם הלבנים. ביוני 1948 פרסם לראשונה פארבר את ניסוייו בכתב העת ניו אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין[1]. פארבר עמל על גיוס משאבים ותוכניות ממשלתיות לחקר הסרטן ולמציאת תרופה כימית ממוקדת לגידולים שונים.
ב-1954 הוקם בארצות הברית CCNSC - Cance Chemotherapy National Service Center (מרכז השירות הלאומי לכימותרפיה של סרטן), אשר חקר את השפעתם של מאות אלפי חומרים סינתטיים ואורגניים. העקרון בבסיס מאמץ זה היה שיש לרכז מאמץ עליון למציאת תרופות ולפיכך אין צורך להבין ולחקור את מנגנון הפעולה, אלא להתרשם מהפנומנולוגיה שלה בלבד[2].
ב-1958 טיפלו פארבר ועוזריו בנפרובלסטומה ("גידול וילמס") באמצעות אקטינומיצין D בשילוב הקרנות קרני רנטגן. היה זה הסרטן הגרורתי הראשון שנרפא בהצלחה מלאה כתוצאה בכימותרפיה.
כתוצאה מכך, תרופות רבות פותחו, ולאט לאט קמה לה תעשייה ענפה בתחום, אך אותם עקרונות שהביאו לפיתוחם של התרופות הראשונות עדיין קיימים.
אז , שוב רגע,, לא היה שווה ואף מומלץ לנסות צמחי מרפא לפני הרעל ???
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה