יום שני, 26 במאי 2014

חילבה - צמח מרפא קדום

חילבה - צמח מרפא קדום

חדשות בעולם צמחי המרפא

חילבה - צמח מרפא קדום
מובא מתוך ההיסטוריה של צמחי מרפא קדומים - ד"ר אפריים לב

גרגרנית יוונית (Trigonella foenum-graecum) משפחת הפרפרניים
שם אנגלי: Fenugreek, שמות ערביים: חלבה, חנדקוקא, פריקה, מחלובא, טילס

היסטוריה: גרגרנית יוונית הוזכרה כצמח מרפא בתרבויות קדומות כגון סין ומצרים, שם שימש הצמח בעיקר להורדת חום, חיזוק הפוריות בקרב גברים וטיפול בתחלואי כליות. כמו-כן שימש כמרכיב בקטורת ובסמי חניטה. בתקופה הקלאסית הוזכר על-ידי רופאים שונים, דיוסקורידס לדוגמא מתאר את ה-Telis והשימוש הרפואי בו במצרים העתיקה ובזמנו בעיקר לטיפול בדלקות ובתחלואי נשים. מגיני יודפת במרד הגדול, על-פי יוסף בו מתיתיהו, עשו שימוש בתבשיל חלק על בסיס זרעי הגרגרנית היוונית לפגיעה בחיילים הרומים אשר צעדו על גשרי עץ בעת ניסיון כיבוש יודפת. החיילים החליקו ונפלו לתהום. חוקרים רבים מזהים את התלתן המוזכר במקורות חז"ל כגרגרנית יוונית. חז"ל מעידים כי התלתן, אשר היה גידול חקלאי נפוץ, שימש כמזון (משנה, כלאים ב, ה; מעשרות ד, ו; תרומות י, ה, ו). הצמח שימש כגידול חקלאי נפוץ בארץ-ישראל במהלך ימי הביניים.

גרגרנית יוונית – צמח מרפא באזור: דינורי (מת ב-895) מתאר כי "וה'חלבה' לה זרע צהוב הנקרא 'חלבה'... וערבי אלשאם יכנוה 'אלפריקה'". אבן אלביטאר ציין כי: "'טילס' הוא ה'חלבה' וה'פריקה' בלהג אנשי 'אלשאם'". על-פי רפאל מלכי שימשה הגרגרנית היוונית (תלתן) מרכיב בסירופים שונים בהם נעשה שימוש בירושלים במאה ה-17 לריפוי חוליי מעיים. חיים ויטאל מתאר 'מחלובא' העשויה מגרעיני אבטיחים וסוכר לפתיחת סתימות בדרכי השתן, יתכן, בשל השם מחלובא, כי זרעי גרגרנית יוונית היוו מרכיב גם בתרופה זו.

השימוש הרפואי בגרגרנית יוונית בימי הביניים: אסף הרופא מתאר את התלתן ומזהה אותו עם גרגרנית יוונית, לדבריו משמשים הצמח והזרעים לחימום הגוף בכלל והכליות בפרט, לריפוי שיעול ותחלואי ריאה ורחם. כמו-כן משמש לריפוי מפגיעת רעלים, הכשות נחשים ועקיצות עקרבים. אלכנדי מציין שימוש בצמח לטיפול בנפיחוית, כאבי ראש, כיב קיבה ותחלואי כליות. אבן אלביטאר מצטט רופאים קלאסיים כגלינוס ודיוסקורידס ורופאים ערביים שונים ומציין כי הצמח, ובעיקר הזרעים משמשים לטיפול בדלקות, תחלואי מעיים, מחלות עור, חיזוק השיער וריפוי מחלות נשים. קזויני מצטט את אבן סינא ומדווח על השימוש במשחה המופקת מגרגרנית יוונית והדס מצוי המועילה לשיער, לפצעים, לחיזוק עור הפנים ולהסרת נמשים. אולם, התרופה מסריחה "את ריח השתן והגוף והזיעה".
.
רפואה עממית ושימושים כלליים: הבדואים בנגב עושים שימוש בזרעים לריפוי כאבי בטן, טיפול בסוכרת, חיזוק נשים הרות והגדלת שפיעת החלב אצל נשים לאחר לידה. פלחים ערביים בישראל מכנים את הצמח חנדקוקא ועושים בו שימושים רבים: עלים כתושים משמשים כצבע לאיפור, למאכל וכתבלין. מיצוי הצמח משמש בקוסמטיקה, הזרעים משמשים למאכל, לצביעה ולרפואה במיוחד לטיפול בסוכרת, כאבי בטן ופצעים פתוחים. יהודי תימן עושים בזרעים שימושים דומים ובנוסף מוכר השימוש בזרעים לריפוי מחלות נשים, הגברת כח הגברא, טיפול בטחורים, נפיחויות, תחלואי הטחול, כוויות וטיפוח השיער. בעירק ובאירן משמשים הזרעים לטיפול בבעיות במעיים ובלב.

רפואה מודרנית: זרעי הגרגרנית היוונית מכילים אלקלואידים שונים ובעיקר טריגונלין Trigolnelline.חומר זה הוא מקור ריחו וטעמו הייחודי של הצמח. כמו-כן מכיל הזרע ספונינים וסטרואידים המהווים חומרי מוצא לתרופות, פלבנואידים, שמנים בעלי ריח, חומצות אמינו חופשיות, ויטמינים (בעיקר A,B,C) ומינרלים כגון סידן וברזל.

סכום ומסקנות: הגרגרנית היוונית היא צמח תרבות ידוע במזרח התיכון המצוי גם בשדות הבר כפליט תרבות. השימוש הרפואי בצמח החל עוד בתרבויות העתיקות וממשיך עד היום ברפואה עממית בישראל ובמדינות שכנות. בדיקות פרמקוליות שנערכו בצמח, העלו כי הזרעים מכילים חומרים פעילים רבים ומגוונים.

א. לב, סממני המרפא של ארץ-ישראל וסביבותיה בימי-הביניים, ארץ , תל-אביב, 2002

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה